ההבדל נקבע לפי איכות התכנון הניתוחי, ההסכמה מדעת, וביצוע הניתוח. סיבוך הוא תוצאה לא רצויה שיכולה להתרחש גם בניתוח מושלם, ואילו רשלנות היא סטייה מהסטנדרט המקובל.

עיוות שאינו תואם את התוצאה שהובטחה או שהוצגה בהדמיות, אף לא סימטרי באופן קיצוני, "אף של בובה" לא טבעי, או צלקת חיצונית גלויה שלא הוזכרה כסיכון אפשרי.

לא תמיד. אם הקשיים נובעים מנפיחות זמנית או תהליך החלמה רגיל, זה לא נחשב רשלנות. אבל אם נגרמה פגיעה קבועה במחיצה או בשסתום האף, זה יכול להיחשב רשלנות.

בדרך כלל צריך לחכות לפחות 6-12 חודשים עד שהנפיחות יורדת לחלוטין והתוצאה הסופית מתבררת. רק אז ניתן לקבוע בוודאות אם יש עיוות קבוע או פגיעה תפקודית.

כירורג פלסטי מוסמך או רופא אף-אוזן-גרון עם התמחות בניתוחים קוסמטיים. ביצוע הניתוח על ידי רופא שאינו מוסמך מהווה רשלנות חמורה המזכה בפיצוי גבוה.

כן, במקרים מסוימים. אם הרשלנות נבעה מבעיות בציוד, בסטריליזציה, או בפיקוח על המנתח, ניתן לתבוע גם את המוסד הרפואי ולא רק את הרופא האישי.

הסכמה מדעת חסרה או מטעה מהווה רשלנות בפני עצמה. אם לא הוסברו כל הסיכונים או שהוצגו ציפיות לא ריאליות, זה מחזק משמעותית את התביעה.

בהחלט. עיוות אסתטי קבוע יכול לגרום לנזק נפשי משמעותי, ירידה בביטחון עצמי, ובעיות חברתיות. נזק זה נכלל בחישוב הפיצוי הכולל.

ניתוח תיקון יכול לעלות עשרות אלפי שקלים ולעיתים יותר. אם הוכחה רשלנות, המנתח או חברת הביטוח שלו יידרשו לשלם את כל עלויות התיקון כחלק מהפיצוי.