התיישנות תביעות ביטוח

לא. הגשת תביעה לחברת הביטוח אינה עוצרת את מניין זמן ההתיישנות. רק הגשת תביעה לבית משפט או הסכמה מפורשת בכתב מהחברה יכולות לעצור את המרוץ.

ההתיישנות מתחילה ביום קרות מקרה הביטוח, לא ביום הגשת התביעה או קבלת הדחייה. בביטוח חיים זהו ככלל יום הפטירה. כשעילת התביעה היא נכות שנגרמה ממחלה או מתאונה, המניין מתחיל מהיום שבו קמה הזכות לתבוע לפי תנאי הפוליסה.

אם התיישנה התביעה, חברת הביטוח יכולה לטעון טענת התיישנות ובית המשפט עשוי לדחות את התביעה. עם זאת, ישנם מקרים חריגים שבהם ניתן לטעון לעצירת ההתיישנות.

בדרך כלל לא, אלא אם כן ניתן להוכיח נסיבות מיוחדות כמו הסתרת מידע מצד החברה או מניעת הגשת התביעה בכוח. כל מקרה נבחן לגופו ודורש ייעוץ משפטי מקצועי.

בהתאם לחוק חוזה הביטוח, חברת הביטוח מחויבת להשיב לתביעה תוך פרק זמן סביר. עיכוב מכוון או בלתי סביר עשוי להוות הפרת חובותיה ולהצדיק תביעה נוספת.

התיישנות בביטוח היא ככלל שלוש שנים, וחמש שנים בביטוח חיים (ביטוח למקרה מוות), בביטוח מפני מחלות ואשפוז ובביטוח סיעודי, אם החוזה נכרת או חודש מ-25.11.2020, לעומת שבע שנים בנזיקין רגילים. זהו הבדל משמעותי שמחייב זהירות מיוחדת ופעולה מהירה יותר בתביעות ביטוח.

משא ומתן בפני עצמו אינו עוצר את ההתיישנות, אלא אם כן יש הסכמה מפורשת בכתב מהחברה לעצירת המרוץ. חשוב לא להסתמך על הבנות בעל פה או התכתבויות לא ברורות.

גם בביטוח קבוצתי חלים אותם כללי התיישנות. חשוב לזהות מי הוא המבטח בפועל ולוודא שהתביעה מוגשת נגד הגורם הנכון בתוך המועד הקבוע.

כן, הגשת תביעה לבית משפט עוצרת את ההתיישנות גם אם היא חלקית. אולם חשוב לוודא שהתביעה מנוסחת נכון וכוללת את כל הנזקים הרלוונטיים כדי למנוע בעיות בהמשך.

בחוזה ביטוח שנכרת או חודש ביום 25.11.2020 או לאחריו, כן. סעיף 31א לחוק חוזה הביטוח מחייב את חברת הביטוח לציין, במענה להודעה על מקרה הביטוח ובכל הודעה נוספת הנוגעת לדרישת התגמולים מאותו מקרה ביטוח, באופן ברור ובולט, מהי תקופת ההתיישנות ושמסירת התביעה לחברה אינה עוצרת את מניינה. בנוסף עליה להתריע בכתב 12 חודשים לפני סיום התקופה, ושוב שלושה חודשים לפניו, גם אם מתנהל משא ומתן. בחוזה שנכרת לפני כן ולא חודש, סעיף 31א אינו חל, ואחריות המעקב אחר המועדים מוטלת בראש ובראשונה על המבוטח ועל בא כוחו. בכל מקרה, חשוב לפנות לייעוץ משפטי בהקדם האפשרי ולא להמתין לתזכורת מהחברה.

פוליסות ביטוח אובדן כושר עבודה מבחינות לעיתים בין כיסוי על בסיס עיסוק סביר לבין כיסוי על בסיס עיסוק ספציפי. ההבחנה משפיעה על גובה התגמולים ועל תנאי הזכאות, אולם אינה משנה את כללי ההתיישנות עצמם, שחלים באותו אופן על שני סוגי הכיסוי. כשעילת התביעה היא נכות שנגרמה ממחלה או מתאונה, המניין מתחיל מהיום שבו קמה הזכות לתבוע לפי תנאי הפוליסה. בכל מקרה, מומלץ לבדוק את נוסח פוליסת הביטוח המדויקת ולהבין אילו הגדרות חלות על המקרה הספציפי.

בדרך כלל, תביעות כספיות לתגמולי ביטוח כפופות לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, שלוש שנים ככלל וחמש שנים בחלק מסוגי הביטוח. תביעות בעלות אופי שונה, כגון בקשה לצו עשה המחייב את החברה לאשר טיפול רפואי, עשויות להיות כפופות לכללי התיישנות שונים. מדובר בסוגיה משפטית דקה שדורשת בחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה, ולכן מומלץ לא לנסות להעריך אותה ללא ייעוץ משפטי.

טענה של חברת הביטוח שאירוע מסוים אינו מכוסה בפוליסה אינה שוללת את זכות המבוטח לתבוע בבית המשפט. על עורך הדין לבחון את נוסח פוליסת הביטוח, לבדוק האם הדחייה מנומקת כדין, ולהעריך האם ניתן לטעון לפרשנות שונה של הסעיפים הרלוונטיים. גם במקרה כזה, חובה לשים לב למועדי ההתיישנות ולא לאפשר לדיון המהותי להאט את ההגשה בתוך הזמן הקבוע בחוק.