חשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה

כן, תקופת ההתיישנות מתחילה מיום שגילית את הקשר בין המחלה לחשיפה, לא מיום החשיפה עצמה. מזותליומה היא מחלה שמתפתחת עשרות שנים אחרי חשיפה לאסבסט, ויש לך זכות לתבוע פיצויים מהביטוח הלאומי ומהמעסיק.

ההוכחה מתבססת על חוות דעת רפואית מתמחה, תיעוד של סוגי החומרים במקום העבודה, עדויות עובדים אחרים, ומחקרים מדעיים על הקשר בין החומר הספציפי למחלה. לעיתים נדרש חקר היסטורי מעמיק של תנאי העבודה.

צריך לבדוק אם הציוד היה מתאים לסוג החשיפה, אם ניתנה הדרכה נכונה לשימוש בו, ואם נאכף השימוש בפועל. גם עם ציוד מגן, המעסיק עדיין חייב למזער חשיפה ולבצע ניטור רפואי תקופתי.

כן, ניתן לערער על מידת הנכות שנקבעה או על סוג הפיצוי. לעיתים הביטוח הלאומי מעריך נמוך את מידת הפגיעה או לא לוקח בחשבון את כל ההשלכות של המחלה. ערעור מוגש לוועדה רפואית ולאחר מכן לבית משפט.

לא, גם עובדי קבלן זכאים לפיצויים אם חשפו לחומרים מסוכנים. התביעה יכולה להיות נגד הקבלן המעסיק, נגד החברה שבמקומה בוצעה העבודה, או נגד שניהם. החשוב הוא להוכיח את החשיפה והנזק הנגרם.

התהליך יכול להימשך בין שנתיים לחמש שנים, תלוי במורכבות הרפואית ובשיתוף הפעולה של הגורמים השונים. תביעות חשיפה לחומרים מסוכנים הן מהמורכבות שיש בגלל הצורך להוכיח קשר סיבתי שנים אחרי החשיפה.

כן, ניתן לתבוע מחברת הביטוח של המעסיק או מקרן הפיצויים לנפגעי עבודה. במקרים מסוימים גם יורשים או חברות שקנו את העסק יכולים להיות אחראים. כל מקרה נבדק בנפרד לפי הנסיבות הספציפיות.

הביטוח הלאומי מפצה על בסיס טבלאות קבועות למחלות מקצוע, בעוד פיצוי מהמעסיק יכול להיות גבוה יותר ולכלול נזקים נוספים כמו כאב וסבל. שני המסלולים עצמאיים ואפשר לנהל אותם במקביל.

ניתן לבדוק ברשימות החומרים המסוכנים של משרד הבריאות ומשרד העבודה, במאגרי מידע בינלאומיים, ובמחקרים מדעיים. לעיתים חומרים שנחשבו בטוחים בעבר הוכרו מאוחר יותר כמסוכנים, ואז נפתחת האפשרות לתביעה.