חישוב פיצויים בנזקי גוף

תביעות שמסתיימות בפשרה לוקחות בדרך כלל 6 חודשים עד שנה וחצי. תביעות שמגיעות לפסיקה ייתכן שייקחו 3-5 שנים. ניתן לקבל מקדמה על חשבון הפיצוי בסיטואציות מסוימות.

לפי עקרון התחלוף בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ביטוח לאומי רשאי לחזור על המזיק מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, עד שיעור שנקבע בחוק. בתביעות פלת"ד, תגמולי ביטוח לאומי מנוכים מהפיצוי (ניכוי), ובמקביל ביטוח לאומי רשאי לחזור על המזיק מכוח אותו סעיף. הנפגע יכול לתבוע ראשי נזק שאינם מכוסים על ידי תגמולי ביטוח לאומי, ובכך להשלים את מכלול הפיצוי המגיע לו.

כן. לעצמאים, ההכנסה מוכחת על פי תיקי מס, דוחות חשבון, ואישורי רואה חשבון. לעיתים מועסק כלכלן או רואה חשבון בעל ניסיון לחישוב הנזק הכלכלי המדויק, ובמקרים מורכבים ניתן להיעזר גם בחוות דעת אקטוארית.

נכות רפואית היא אחוז ירידה בתפקוד האיבר הפגוע לפי תקנות רפואיות. נכות תפקודית מבטאת את הפגיעה בכושר העבודה בפועל, והיא הבסיס לחישוב הפסד כושר ההשתכרות. בית המשפט יכול לפסוק על נכות תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית, אם הפגיעה המקצועית הוכחה בנסיבות המקרה.

תלוי בתנאי הסדר הפשרה שחתמתם. חלק מההסדרים כוללים ויתור על תביעות עתידיות. חשוב לעיין בטופס לפני שחותמים. אם כבר חתמתם, עורך דין יכול לבחון אם יש אפשרות לפעול.

עורך הדין מרכז את כל ראשי הנזק, מבחין בין ראשי נזק ממוניים לשאינם ממוניים, מזמין חוות דעת רפואיות בתיקים שבהם הדבר מותר (נזיקין רגילה), ומציג לבית המשפט תמונה שלמה. בתביעות פלת"ד, עורך הדין מכין את ראשית הראיה הרפואית ומגיש שאלות הבהרה למומחה בית המשפט. ייצוג נכון יכול להכפיל ואף לשלש את הפיצוי לעומת הסדר ללא עורך דין בעל ניסיון.

בתביעת נזיקין רגילה, כגון נפילה או רשלנות, תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום קרות האירוע, בהתאם לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, סעיף 5. בתביעת תגמולים מחברת ביטוח, תקופת ההתיישנות קצרה יותר ועומדת על שלוש שנים מיום אירוע הביטוח, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, סעיף 31. חשוב שלא לבלבל בין שני המסלולים, מכיוון שתביעה מאוחרת עלולה להיות חסומה בשל התיישנות.

כן. נזק נפשי שהוא תוצאה ישירה של הפגיעה הגופנית, כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דיכאון, או חרדה, מוכר כראש נזק עצמאי. יש להוכיחו באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית או פסיכולוגית ולקשרו קשר סיבתי ברור לאירוע הנזק. בית המשפט מתחשב בנזק הנפשי הן בחישוב כאב וסבל והן כראש נזק עצמאי, בהתאם לנסיבות המקרה.

בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בית המשפט מוסמך להפחית את הפיצוי בשיעור התואם את מידת אשמתו של הנפגע עצמו, עיקרון המכונה "אשם תורם". לדוגמה, אם נקבע כי הנפגע תרם 20 אחוזים לנזק, יופחת הפיצוי הכולל בשיעור זה. הפחתה כזו אינה שוללת את הזכות לפיצוי כולה, אלא מאזנת בין אחריות הצדדים השונים. ניסוח נכון של טיעוני ההגנה מצד הנפגע הוא קריטי למזעור ההשפעה של טענת אשם תורם.